נתיבים של אור לחיים אלוהיים
המסע חזרה הביתה
לזכור את הבית האמתי שבפנים
היום אנו באים בכנות להכיר בעצמי האלוהי שלנו ולדעת איך להיות בוראים שותפים אתו על פני האדמה. עם הכרה בהירה אנו מבקשים ללמוד את הדרך הנכונה לחיות, בעזרת ההדרכה של העצמי האמתי, שהנו המסטר של היקום. כאשר אנו באים עם גישה טבעית לעצמי האלוהי שלנו, אז המחשבות שלו מדברות אלינו בבהירות, מנחות אותנו בכל צעד ביומיום כדי לחיות במימוש עצמי מלא. כך אנו מתמזגים עמו דרך אמון בו ודרך התמסרות לחוק האחד שמנחה אותנו להשיג את הטוב האלוהי בחיים.
נוכל לומר לו בהסכמה מלאה: " ברגע קדוש זה אני מתמסר לך, העצמי הנעלה שאני הנני. בוא וקח סמכות על חיי ואני אלך בעקבותיך. אתה נותן לי ביטחון והכוונה שמובילים להצלחה ושלווה בחיי ואני מודה על כך. אתה שנוכח בכל, יודע-כל ואוהב-כל, נותן לי את המחשבות הנכונות להצלחה ומימוש העצמי האמתי שלי בחיים. תודה על כל המתנות שאני מקבל בשמחה כל יום".
הקול של נוכחות האל בתוכנו הוא הקול של העצמי הנעלה. הוא המנטור והתמיכה הרוחנית שלנו. הוא תמיד נוכח בנו, מוכן לעזור כאשר אנו מוכנים לקבל זאת. הקול שלו מדבר דרך הרצון האמתי שלנו להיות כמוהו. רצון זה אנחנו חולקים אתו כי הוא רוצה לחוות את החיים דרכנו. הרצון שלו לא כופה את עצמו אם אנחנו לא רוצים בו. הוא מחכה באהבה ובסבלנות לנכונות שלנו להזיז הצידה את העצמי הקטן מעשה ידינו.
נכונות קטנה מצדנו כבר פותחת את הדרך עבורנו לקבל צורת ראיה נכונה יותר. ככל שאנו נכונים להיפתח יותר כך הדרך נפתחת יותר בחיינו. ככל שאנו מוכנים להקשיב לקול הפנימי, כך אנו חווים יותר שמחה ואהבה וזו היא למעשה מטרת הרצון האלוהי להביא לנו בחיים.
כעת עלינו להחליט אם אנחנו רוצים להמשיך עם עליות ומורדות בחיים- שמחה ועצב, תמימות ואשמה, אהבה ופחד. או שאנחנו מוכנים שתיראה לנו דרך טובה יותר, של שלמות עצמית. עלינו לענות על שאלות אלה בכל רגע ובכל יום. אם איננו חווים אושר זה אומר שבחרנו בדרך של העצמי המונחה על ידי האגו. אולם אנו יכולים לבחור שוב מחדש, ממש עכשיו, כאשר אנו בוחרים לקבל בברכה את הקול של העצמי האמתי שלנו וללכת בעקבות הדרכתו האוהבת בחיים.
עם נכונות זאת, העולם שלנו מותמר. אנו מכירים בהכרה בהירה יותר שאחינו ואחיותינו הם אחד עם נשמתנו. כך אנו חווים יותר ויותר תמימות, אהבה ורצון טוב ואנו זוכרים את הבורא שלנו ואת הבית האמתי שבלב, כמקור המביא לנביעת החיים הטובים.
"החזרה הביתה" דורשת את עזיבת החשיכה -
למה הכוונה עזיבת החשיכה ?
לעזוב את החשיכה פירושו לעזוב את האמונה שאתה נפרד מהאל, שהנו אהבה אוניברסלית. האמונה שאנו נפרדים מאהבה אוניברסלית הנה זהה כמו להסתתר מאחורי ההכרה שהאהבה היא כל מה שיש ושהיא אמתית. באחדות אין מה להסתיר. לכולם יש הכל והם יודעים הכל, כי הכל נאסף באחד, בהכרה האוניברסלית.
החוויה של אחדות האהבה מביאה אתה שלווה ושמחה. כאשר אתה זוכר את חוק האחד אתה מקבל שהכול נמצא בשותפות או באחד , השלם שלא ניתן לחלוקה וכל חלק זהה לשלם. באחדות שום חלק לא מסתיר או שומר משהו מהכלל. הרעיון של לנסות להסתיר משהו מאינדיבידואל אחר זה לבדו מה שחשכה הנה.
בחלק החשוך הזה שרוצה להפריד ישנה עדיין הרגשה מפחידה של נפרדות ורצון לשמור על פרטיות ולהסתיר. האמת היא שאין שוני או מיוחדות שמפרידה בינינו. כאשר אנו מוותרים או סולחים לעצמנו על ראיה חשוכה או חסרת אמת, אנו עוזבים את האמונה בחשכה או נפרדות. כך אנחנו חוזרים לחוות שלווה ושמחה וזוכרים את אחדותנו מלידה.
הדימוי שיש לנו על עצמנו כאינדיבידואלים בעלי הכרה נפרדת שנמצאת בגופים נפרדים הנה אשליה. זוהי הונאה עצמית. האמת היא שהאהבה שהיא אנחנו הנה אחת והיא מלכדת את כל החיים לשלם אחד. הכחשת השלם יוצרת חוויה של חוסר ורצון לקבל רק לעצמנו.
איך הגענו למצב של אי הכרה באהבת האל ?
למעשה אין אנו יכולים להיות בלי אהבת האל אף פעם, כי אנחנו הננו אהבת האל בביטוי. רק הכחשת ההכרה בנוכחות האהבה גרמה לנו להסתיר את זהותנו האמתית בחשכה. עם זאת הלבבות שלנו משתוקקים להיות במצב האהבה האלוהית הטבעי שבו נוצרנו.
האשליות של יחיד ויחידים שיש לנו על עצמנו מסתירות את העצמי האוניברסלי מההכרה שלנו. אין אנו יכולים להיתלות יותר בזהות הנפרדת. אנו בוחרים שהאור האלוהי יתקן את כל הטעויות שאנו מחזיקים אודות עצמנו ובדרך זאת אנו מכירים בכך שאין צורך יותר להאמין שאנו עצמי נפרד או להגן על זהות נפרדת. אנחנו משתחררים מפחד שבא עם אמונה בנפרדות. כך אנו מקבלים את העצמי המאוחד חזרה.
היום נבחן לעומק את העבודה שעלינו לעשות על עצמנו,
דרך הבנה של יצירת משחק האשליה שלנו משפיע על אחרים בעולם-
החזון האלוהי מחזיק תחליף לכל מה שאנו כבני אנוש מאמינים וחושבים שאנו רואים עכשיו כעולם שלנו - אם אנו לא רואים את החלפתו של עולם האשליות המבוסס על נפרדות בעולם של אחדות, אז אנו וודאי עדיין מחזיקים בדימויים הפרטיים שלנו. הדימויים האלה הם כאילו שישנו מאחוריהם מחסום להגיע לאהבה טהורה.
אנו לומדים שכל מחשבה שלא באה מאחדות האל מנסה להפריד אותנו מאחדות האל. בתפישת נפרדות מחשבה שבאה מתחושת נפרדות היא מחשבה שיכולה להיות של פגיעה והתגוננות שבאה ממאבק. זה נראה אולי 'שם בחוץ', אבל מה 'שבחוץ' הוא באמת מגיע מההכרה הפנימית.
האגו מחפש להוסיף למחשבות הפגיעה שלנו קריאה לחמלה, אכפתיות ואהדה כביכול וזה מחזק את תפישת הנפרדות. אם אנו רואים מישהו נפצע ואנו מזדהים עם סבלו, כשאנו חושבים שהאדם הזה צריך לסבול כאב עכשיו ומזדהים עם הכאב שלו במחשבה וההרגשה. זה מתחזק כמציאות שלו.
ריפוי של השכל שלנו נדרש במצב כזה, כדי שהוא יירפא. כאן נדרשת חשיבה מודעת לעוצמת המחשבה והקרנתה כאשליה. אם אנו דואגים לאדם אהוב, זו מחשבה שמזינה את הפגיעות שלו בתפישה שלנו. כי כל זה מקרין את תמונת הסבל וחוויית הכאב בהתאם למחשבה וההרגשה שלנו.
אם מישהו חולק איתנו אודות ההפסד שלו ואנו מצטרפים לתפישת האובדן שלו, זו מחשבה שמזינה את הקרנת מציאות החוסר שלו, זו סיבה של הקרנת מציאות של אשליה. זו הדרך למעשה של חיזוק העולם המדומה מתוך נבערות, ללא יכולת לצאת ממנו. אלה הם מחשבות פוגעניות כי הם תופסים את ה"בן האלוהי האחד" כחלש ופגיע. אנו עושים אותו כך בהכרה ובהקרנתה על מסך האשליה. מחשבות אלה תוקפות את האמת על ידי תפיסת החצנת האלוהות בחיים כחלשה ופגיעה.
מכיוון שיוצר יכול ליצור רק את עצמו, היצירות צריכות להיות כמו של הבורא. אם אנו רואה את היצירות של האל כחלשות, אנו חייבים לראות את האל כחלש. אולם האמת אומרת לנו שאהבת האל היא כל מה שיש. ושהאל הוא כוחנו ועצמתנו לנצח."
התפקיד שלנו לזהות כל מחשבה של פגיעה (דבר שמזייף את האמת הנצחית ) ולתת לה ללכת. רוח הקודש נמצאת בהכרה שלנו מוכנה לעזור לנו לעשות את זה. אנחנו צריכים רק את הנכונות שלנו להפנות כל מחשבה פוגעת או חסרת אמון על אחר, לרוח הקודש. זה יילקח בשמחה על ידה לאור ויראה לנו את החלפתו בתמונה עם האור המבריק.
כאשר אנו לומדים לעשות זאת, הפחד נסוג וכך אנו חווים את כוח האהבה והאמון בחיים יותר ויותר. כשחבר מגיע אלינו עם כאב, אנחנו לא מזדהים עם הכאב שלו, אלא עם כוח האהבה לידידנו. ממקום של שלווה אוהב זה, אנו יכולים להיות מודרכים על ידי רוח הקודש להציע לחבר שלנו כל דבר מועיל באמת באותו רגע. זה עשוי להיות מגע אוהב, מילה נינוחה או רק מחשבה בהתמקדות האמת שבהכרה שלנו, שהכול טוב באמת ובתמים כרגע, דרך הכרה מוארת ולב חסר דאגה.