התודעה האוניברסלית מחלחלת בכל דבר שקיים -

 תודעה זאת הנה מחשבת האל שמחלחלת דרך כל היקום אליו אתה מחובר כתא בגוף, לכן כאשר אתה משיג תחיה להכרת אמת מוארת, כך גם כל אחד אחר נעשה מודע לזה. אתה נעשה לאור העולם. הטבע של הנתיב הרוחני מוביל למימוש עצמי מלא שנקרא "אדם בתודעת משיח". האל כתודעה אינדיבידואלית -נקרא "אני הנני אהיה אשר אהיה". לשכל האלוהי ישנה מילה נוספת והיא - "תודעה". האל הנו תודעה של "אני אוניברסלי" שהנו גם אתה. ל"אני האוניברסלי" שלך יש בעלות על עוצמה אלוהית. לשם השגתה בחיים, תודעת "אני" גבוה זה צריכה להיות שלך.

כדי להשיג תודעה כנשמה אלוהית, עליך לעזוב כל חשיבה במונחים של -שאיפה למילוי של חוסר בבריאות- עושר- שמחה- אושר-שלווה או שלום בעולם, בהבנה שרק הארה אלוהית מביאה לזה שתחווה שלמות כמציאות. הארה רוחנית דוחה את התפישה של האל בהקשר של חוסר,עונש, גהנום וסבל. מה שיש בהכרת בן-האדם שלך, אלה שגיאות בתפישה האנושית שמביאות לתגובה חוזרת בתוך העצמי האנושי. זהו ביטוי של חוק הקרמה שאומר: " מה שאתה זורע, זה מה שאתה קוצר".

כדי להשתחרר משגיאות שאימצת בתפישה האנושית, עליך לסלוח ולקבל סליחה. נדרש ממך טיהור פנימי בהכרה ובלב של השגיאות הללו. האל בבריאה הנו נשמת האדם והיקום. בהכרה שהאל הנו כל דבר טוב שמתגלם, אתה פונה אליו כמקור לטוב שישנו וזמין תמיד. זה מספק לך הכול מטוב זה, כי חוק האל הנו החוק הבסיסי מאחורי הכל וכל דבר. בתפישת הבנה זאת כל כוח הרסני מטריד נעלם מחייך.

​לחיות בין שני עולמות -

בכך שאתה מפתח יחס רוחני בראיית העולם שלך, אתה חווה עולם מטריאליסטי בהרמוניה. זה מתממש כך כאשר אתה נותן את כל הכוח לאלוהות שבך ולא לעולם החיצוני. במסע זה אתה חי בין שני עולמות. ​ישנו העולם בעל החוש החומרי שנותן עוצמה לאנשים, מצבים ודברים בחוץ וישנו העולם בעל המודעות הרוחנית. בו אתה מאמין שיש משהו הרבה יותר גדול מהכוחות שבחוץ היכולים לנוע מהעולם החומרי לעולם של התייחסות רוחנית. זה נמצא ביחס ליכולתך לעצום עיניים ממה שנגלה בחוץ ולפעול עם אינטואיציה שמגיעה מהנוכחות הפנימית, אשר מגלה לך את האמת על מה שנראה לך. כך אתה נע בין עולם אחד למשנהו. מההכרה לגוף דרך עיני הנשמה.

לא ההופעה הנגלית קובעת, אלא רק האני הפנימי -התעוררות רוחנית היא המטרה שיש להשיג בחיים. מטרת הנתיב הרוחני היא להתעורר לאמת של הטבע הרוחני של האל באדם, לטבע הרוחני של היקום שהאל ברא, כשאנחנו חיים ונעים ויש לנו את ההוויה האלוהית בתודעה אלוהית. האדם שמתעורר לזה משיג שמחה אמתית לגלות שהוא המקור של החיים, כאשר הוא צועד בדרך הרוחנית. ברגע שהוא נעשה מיכל לאור האלוהי והוא ער להשראה שלו, אז הטבע של האל מתגלה בטבע היקום שלו.








   
בנתיב הרוחני אתה מפתח את התודעה של "הכל ישנו כאן ועכשיו" -- כאן אתה זוכר שרוח-האמת הנה בתוכך ואתה זוכר שנאמר לך בנתיב זה לא לשפוט לפי מראה עיניים שום דבר. אתה משתמש במילה " האל ישנו…." ככל דבר טוב ומיטיב, אפילו בלי לדעת מה יש כאן או מי ישנו כאן. אתה פונה פנימה ונותן לאור ההארה להיפתח בתוכך , נותן לחכמה הפנימית לגלות את עצמה ואתה מתבונן מה קורה.

התלמיד הרוחני מתבקש להזיז הצידה את ההופעה הנגלית כמצב, מקום, אדם ולפנות לטבע של האל והבריאה שלו. הוא לא פונה לעוצמת האל שתתגבר על משהו או מישהו. הוא רק נח בטבע הרוחני של הסיבה כמקור לבריאה המושלמת- תלמיד של האמת האלוהית איננו מרפא של מחלה, או מספק תעסוקה, או יועץ לנישואים. הוא אינו פוגש בבעיה ברמה של בעיה. לא משנה מה מישהו מספר לו על הבעיה כבעיה, הוא לא מקבל בעיה כאמת. כשהוא מתמקד לגמרי על אמת ההוויה המושלמת, הוא משתחרר ונעשה למסטר על החיים.

    המרפא הרוחני שעובד עם עקרונות אלה

כמרפא רוחני אתה מפעיל דרך ההכרה האלוהית חוש אינטואיטיבי יחד עם חוש רוחני גבוה יותר שמגלה משהו ללא חשיבה או הגיון וכאן אתה יודע - "האל ישנו ככל דבר טוב כאן ועכשיו". אתה בא בלי ידיעה מוקדמת מה ישנו, או מה תקבל . בא בלי ידיעה איך להתפלל או מה לומר.

כאשר אתה נקרא לעזרה בנושא כלשהו, אל תהסס להחזיק בהכרה את ההבנה "מה שנדרש כבר ישנו." אתה נותן לרוח-האל להיות עדה לאמון הרוחי שלך בה ואומר : " אבי האלוהי, קח עליי חסות והאר אותי עכשיו". מתוכך תבוא שלווה לגבי המצב שלך. אינך צריך אפילו להצהיר את האמת, או להכחיש את הטעות בתפישה. אתה רק מחכה בשלווה והאור שבפנים כאור הארה, מביא לשחרור. אינך מפעיל דבר בהכרה האנושית שלך; אינך יודע מה מתרחש, אבל במהלך הזמן אתה יודע שריפוי קרה.

ידיעת האמת מאפשרת לתודעה שלך להסתמך רק על הנוכחות העל-אנושית שבפנים הווייתך ועוצמת אור ההארה שלה. בהתנסות זאת אתה מבחין שהכרה אנושית אינה נדרשת כלל בריפוי רוחני. ישנה רק אמת אלוהית שנעה דרכך כדי לעשות את העבודה ואתה נעשה לאמת זאת. -~ היום, אפשר לאמת המושלמת להיות, כשאתה נותן לה להשתקף בעולם הביטוי שלך ~

 להתעלות מעבר להופעה הנגלית אל מה שישנו באמת

 העיקרון רוחני שיש לזכור: "תודעה מבטאת ומממשת את עצמה תמיד". לכן כחניכי רוח מודעים איננו מנסים אף פעם לשלוט בתמונה האנושית. אנחנו רק מתבוננים בפעילות האל שישנה ומתבטאת כחיינו, כאספקת השפע שלנו, הבריאות שלנו, יחסינו עם אחרים, השלווה שלנו והמימוש שלנו. אם משהו בחיינו לא מתאים יותר, הוא יעזוב אותנו כדי לקבל צורה אחרת. איננו אלה שעושים, אלא אלה שיודעים וחווים.

העיקרון המנחה הוא : כאשר אתה מסגל תודעה שמאמינה שמה שנדרש לך ישנו כבר, אז אינך צריך לדעת מה נדרש לך, מהי צורתו או מה זה בדיוק. אתה פשוט יודע בוודאות שמה שאתה צריך - ישנו !

אתה עוצם את עיניך ונעשה מאוד רגוע..... כעבור זמן מה זה יופיע מבפנים החוצה כצורה נגלית. זה מתגלה על ידי תודעה גבוהה יותר שהנה רוח-האל עצמה ... אינך יכול לרפא משהו מקריאת הצהרה מספר, אלא רק כאשר אתה נעשה רגוע ובוטח בידיעה שהכול בסדר. אתה רק בוטח וכך אתה משיג שחרור, למרות שאינך יודע מה בדיוק הרוח מבצעת בעולם החוויה שלך.

בהתבוננות בהוויית האל הפנימי, שהאור שלה תפש מקום בהכרה שלך, מתמוססת האשליה ההיפנוטית של התמונה האנושית המוגבלת ומגלה מציאות אמתית - כל תלמיד רוחני שנעשה בעל הכרה בטבע שיש בהכרה האלוהית, בטבע של התפילה מתוך הודיה, בטבע של האדם הדואלי ובטבע של טעות בהכרה כזאת, מתבקש להציג תפקוד רוחני זה. לכן, הוא אינו אמור לבקש להיות מורה. הדבר היחיד שנדרש ממנו זה "לדעת את האל" באופן נכון בהכרתו המודעת, כי ​רוח האל ישנה תמיד כעוצמה אלוהית הקיימת בכל דבר ביקום. ​

הגשמה מההכרה האלוהית קורית כאשר אתה נכנס לדממה שבפנים ומודה שאינך יודע דבר בעצמך. המסטר יודע שהוא לכשעצמו לא יכול לעשות דבר, זה האל שבתוכו שעושה את הכל. לכן אתה מודה בפני עצמך שאינך יודע מה לדרוש, לגבי מישהו אחר, או לעצמך. אתה פונה לאביך האלוהי, לקבלת אור חכמה, לקבלת הארה, לשלווה, או לאמת. במצב זה אתה יודע שהכול בסדר ונמצא בידי האל יודע-כל.  

                               השראה מעקרונות
                                                "הדרך האינסופית"