תיקון התפישה האנושית השגויה

​

(השראה מ"קורס בנסים")

​

המטרה של ביטול כל השגיאות בהכרה האנושית.

משרתת את תכלית הגאולה של האנושות ומביאה לשחרור

ממציאות האשליה שהיא יצרה במשך עידנים.

 

אנחנו חושבים על עצמנו כעל משהו אחר מאשר רוח האל, וזה ברור שזוהי טעות בחשיבה. ההצמדות שלנו למחשבות מוטעות היא המקור לכל הפחד שלנו. כשאנו מוכנים למסור את כל השגיאות בהכרה שלנו לתיקון, אז הניקוי מהן עוקר גם את מקור הפחד.

​

כשאנו לומדים לקבל את הצורך בביטול חלום ההפרדה, אנו מאפשרים לחזור לזכרון שאנחנו רוח נצחית. בתהליך רוחני זה אנחנו מתחילים בהדרגה להרפות מלהאמין בחוקי המגבלה של האגו ולהכיר שאנחנו לא מעוניינים לחיות תחת חוקיו אלא תחת חוקי האל. בכך אנו מכירים שאנו נמצאים במצב של חסד אלוהי לנצח.

​

כשאנו מקבלים את הטיהור משגיאות ההכרה האנושית, זה מביא לביטול של חלום ההפרדה, ואנו משיגים הכרה שאנו מאוחדים עם כל האחים שלנו בהכרה ובלב ואנחנו באופן טבעי זה יכולים לשחרר את האחים שלנו על ידי התמקדות במציאות האמתית שלנו כשלהם, בשדה ההכרה האוניברסלית. האחד.

​

כשאנו מקבלים את השינוי הזה של ההכרה עבור עצמנו, אנחנו הופכים לעובדי נסים. מרפאי התפישה שלנו,  מאפשרים לגלות את עצמנו כאני מאוחד אחד. מטרת הנס של תיקון התפישה היא להחזיר את המודעות למציאות האמתית. לחזור לבראשית. 

​

ממה העולם הזה 'עשוי' ומהו עולם זה ?
הדרך החוצה מלחץ ומעליות ומורדות אותם אנו חווים בתדירות גבוהה כל כך היא בהבנה שאומרת:

" העולם הזה נוצר בהכרה שלנו כ"מקום" לשרת את האני של האגו עם האמונה שההפרדה היא אמתית. דרך המוצא מהחלום הזה של הפרדה הוא באמצעות העברת הנאמנות שלנו מהדרך של האני הקטן והכוזב ולראות כל דבר בעולם הזה כמראה רוחנית של רוח הקודש. "

אנו עושים זאת בכך שאנו נותנים לרוח הקודש להחליט עבורנו מה פירושו של כל דבר, ולא להחליט דבר משלנו. השיעורים המוקדמים של חוברת העבודה מלמדים אותנו שאיננו יודעים מה הפירוש כל דבר. זהו צעד חשוב בלימוד, לתת רוח הקודש להיות אחראית על כל המחשבות שלנו.

כאשר אנו מצטרפים לרוח הקודש , אנו מתאחדים עם העולם הרוחני ומשרתים את תכנית ההתעוררות האלוהית עבור העולם. כאשר אנו מניחים זאת לרוח הקודש, היא מובילה אותנו לשחרר את העבר, לסלוח לאחים ואחיות שלנו בני האלוהים, ולדעת שנסלחנו.

על ידי שחרור האחים שלנו מכל אשמה, אנחנו עוזרים להם לשחרר את עצמם מפני אשמה על ידי זה שלא ימשיכו לשתף את הרעיונות המעוותים שלהם על עצמם. אנחנו מברכים את האחים שלנו על ידי ראייתם באור האמת, בעזרת רוח הקודש. אנו רואים כי הם עדיין כמו שהאל ברא אותם.

מתוך תפישה נכונה שיש לנו עם רוח הקודש, אנו עוזרים בכל מערכות היחסים שלנו עם 'אחרים'. רוח הקודש עוזרת לנו לזהות את הקדושה שלנו, ואז אנו יכולים לראות את הקדושה של כולם באותה מידה.

 

מה קורה כאשר אנו מסוגלים לראות את הקדושה אצל כולם?

כאשר אנו משוחררים מכאב האמונה בגופים נפרדים, אנחנו פשוט מצטרפים באופן טבעי לשחרר את האחים שלנו כי אנחנו רואים אותם בעיני האמת. כאן האל אומר לנו : "כשחזרת להכרה במצבה המקורי, אתה הופך להיות חלק מהתחייה בעצמך. כאשר אתה חולק את חוסר הרצון לקבל טעויות בעצמך ובאחרים, עליך להצטרף למסע הגדול כדי לתקן אותו; עליך להקשיב לקול האל, ללמוד לבטל שגיאה ולפעול כדי לתקן את זה. הכוח לעבוד עם נסים של אור שייך לך כמורשת אלוהית. אני אספק את ההזדמנויות לעשות אותם, אבל אתה חייב להיות מוכן ונכון לכך. כך עשייתם תביא לך אמונה ביכולת, כי  השכנוע בא באמצעות הישגים שאתה משיג."

​

ישנה כאן הבהרה איך נכון ליישם את כלל הזהב :
" כלל הזהב מבקש ממך לעשות לאחרים כפי שהיית עושה לעצמך. משמעות הדבר היא כי התפישה של שניכם [אתה ואחרים] חייבת להיות מדויקת. כלל הזהב הוא הכלל להתנהגות נאותה. אתה לא יכול להתנהג כראוי אלא אם אתה לא תופש כראוי. מכיוון שאתה והשכן שלך הם חברים שווים במשפחה אחת, כשאתה תופש נכון אתה מסתכל מתוך התפישה של הקדושה שלך אל הקדושה של אחרים."

​

 יש לבחון לעומק את העבודה שעליך לעשות על עצמך,

דרך הבנה של השפעתך על מציאות של אחרים-

-------------------------------------------------------------------

החזון האלוהי מציע תחליף לכל מה שבני אנוש מאמינים וחושבים שהם רואים כעולם. אם הם לא רואים עדיין את החלפתו של עולם האשליות המבוסס על נפרדות בעולם של אחדות, אז הם וודאי עדיין מחזיקים בדימויים הפרטיים שלהם. הדימויים האלה הם כאילו מחסום להגיע לאהבה טהורה.

 

אנו לומדים שכל מחשבה שלא באה מאחדות האל מנסה להפריד אותנו מאחדות האל. בתפישת נפרדות מחשבה שבאה מתחושת נפרדות היא מחשבה שיכולה להיות של פגיעה והתגוננות שבאה ממאבק. זה נראה אולי 'שם בחוץ', אבל מה 'שבחוץ' הוא באמת מגיע מההכרה הפנימית.

 

האגו מחפש להוסיף למחשבות הפגיעה שלנו קריאה לחמלה, אכפתיות ואהדה כביכול וזה מחזק את תפישת הנפרדות. אם אנו רואים מישהו נפצע ואנו מזדהים עם סבלו, כשאנו חושבים שהאדם הזה צריך לסבול כאב עכשיו ומזדהים עם הכאב שלו במחשבה וההרגשה. זה מתחזק כמציאות שלו. ריפוי של השכל שלנו נדרש במצב כזה, כדי שהוא יירפא. כאן נדרשת חשיבה מודעת לעוצמת המחשבה והקרנתה כאשליה. אם אנו דואגים לאדם אהוב, זו מחשבה שמזינה את הפגיעות שלו בתפישה שלנו. כי כל זה מקרין את תמונת הסבל וחוויית הכאב בהתאם למחשבה וההרגשה שלנו.

 

אם מישהו חולק איתנו אודות ההפסד שלו ואנו מצטרפים לתפישת האובדן שלו, זו מחשבה שמזינה את הקרנת מציאות החוסר שלו, זו סיבה של הקרנת מציאות של אשליה. זו הדרך למעשה של חיזוק העולם המדומה מתוך נבערות, ללא יכולת לצאת ממנו. אלה הם מחשבות פוגעניות כי הם תופסים את ה"בן האלוהי " כחלש ופגיע. אנו עושים אותו כך בהכרה ובהקרנתה על מסך האשליה. מחשבות אלה תוקפות את האמת על ידי תפיסת החצנת האלוהות בחיים כחלשה ופגיעה.

 

מכיוון שיוצר אלוהי יכול ליצור רק את עצמו, היצירות צריכות להיות כמו של הבורא. אם אנו רואה את היצירות של האל כחלשות, אנו חייבים לראות את האל כחלש. אולם האמת אומרת לנו שאהבת האל היא כל מה שיש ושהאל הוא כוחנו ועצמתנו לנצח."

 

התפקיד שלנו לזהות כל מחשבה של פגיעה (דבר שמעוות את האמת הנצחית ) ולתת לה ללכת. רוח הקודש נמצאת בהכרה שלנו מוכנה לעזור לנו לעשות את זה. אנחנו צריכים רק את הנכונות שלנו להפנות כל מחשבה פוגעת או חסרת אמון על אחר, לרוח הקודש. זה יילקח בשמחה על ידה לאור ויראה לנו את החלפתו בתמונה עם האור המבריק.

 

כאשר אנו לומדים לעשות זאת, הפחד נסוג וכך אנו חווים את כוח האהבה והאמון בחיים יותר ויותר. כשחבר מגיע אלינו עם כאב, אנחנו לא מזדהים עם הכאב שלו, אלא עם כוח האהבה לידידנו. ממקום של שלווה אוהב זה, אנו יכולים להיות מודרכים על ידי רוח הקודש להציע לחבר שלנו כל דבר מועיל באמת באותו רגע. זה עשוי להיות מגע אוהב, מילה נינוחה או רק מחשבה בהתמקדות בהכרת האמת שלנו, שהכול טוב באמת כרגע, דרך הכרה שליווה ולב רגוע.

​

​

​