לחיות את ההכרה האלוהית
שהנה זכותך המולדת
ישנה אמרה עתיקה שאומרת : "העצמיות לבדה היא אמתית. העולם אינו אמתי. העצמי הוא העולם." זה שיצר יחסים אישיים עם מה שנראה עד כה, נושר וכשזה מתרחש, העולם נראה כפי שהוא באמת. לזה התכוונה האמרה: " אני לא רואה את העולם כפי שהוא. אני רואה את העולם כפי שאני. " זה אומר שהעולם כפי שאתה רואה אותו משקף את מי שאתה. כל עוד אתה מאמין בהתניות הפרטיות שלך, אתה חולם חלום של נפרדות. בחלום זה אתה חווה את עצמך כשחקן נפרד ועצמאי בעולם שאתה אוהב להיות בו ושאינך מוכן לשחררו למרות שמה שנגלה בו לא תמיד טוב ומיטיב. כאשר מתרחש הזיהוי של ההתניות שלך ואתה בוחר לשחררם לאור, החלום מסתיים בדממה ויופי ושלווה של העצמי האמתי מתגלים מעצמם. זוהי חווייתך המידית כי להוויה שהנך זה לא לוקח זמן !
(מתוך " נשימת היקום, ההוויה האינסופית" ; ספרו של מוג'י)
אדם ואל בבריאה
"אני והאל הננו אחד" ; הנו הרעיון אשר יוביל אותך אל מלכות האל ; כלומר אל תוך תודעת האחדות, שהנה הכרה אוניברסלית. זה הרעיון שמפעיל את המציאות האמתית כשמושגת תחיה רוחנית. אינך יכול להשיג את תודעת המשיח כעצמי האמתי האותנטי שלך בשום דרך אחרת.
בחיפוש שלנו אחר אלוהים ... נכשלנו להבין שהאל שאנו מחפשים הוא העצמי הנוכח בתוכנו. העצמי האמתי שלנו. גם לא גילינו כי העצמי הפרטי שאנו מאמינים שהוא אנחנו, נמצא בניהול האגו מפניו הזהירו אותנו ככוח רע ששולט בעולם ומביא לעולם חוויות של מאבק, כאב, הרס, חולי ומוות. כשאנחנו מוצאים את עצמנו אנו מגלים שהמקור של "כל דבר" הוא המציאות של כל"דבר"- כך מתגלה בנו האני האוניברסלי שנקרא "אני הנני, אהיה אשר אהיה" החווה את עצמו בשלמות ככל החיים.
האדם הוא פרדוקס. הוא הביטוי של נוכחות האל בכל החיים אחריה הוא מחפש כל חייו. האמונה שאנחנו האדם שהורינו יצרו כאשר הם קראו לנו בשם בלידתנו ונתנו לנו זהות זמנית בת תמותה שמתכלה, היא למעשה, מה שמונע מאיתנו להגשים את היחסים שלנו עם המקור האלוהי שלנו, ובכך גם האחד עם השני. לכן יש צורך להשיג תחיה רוחנית ולהיוולד מחדש לרוח.
לחיות בהכרה אלוהית, משמעו לחיות כמו האל על פני האדמה -
כאשר אדם משיג את הכרת האל שהנה הכרת "המקור שלו", הם נהיים לאחד ואותו הדבר בהכרה ובלב. אז אדם נעשה בהכרה מוארת זאת - אלוהי. כאשר נאמר שהוא שוכן ב 'מלכות' האל ; משמע שהוא בתודעה של היותו אלוהי וכמו הבורא בבריאה הוא חווה את כל הבריאה כעצמו.
לכן נאמר בנתיב הרוחני "חפש תחילה את מלכות האל בתוכך ואז כל הדברים האלה יינתנו לך". כאן לא מדובר על מקום אלא על מצב הכרה מואר שהנו תודעת המשיח באדם, או ההכרה האלוהית של העצמי הגבוה. זהו מצב של ידיעת ה'אני האוניברסלי' כחווה את כל החיים בתוך הכרת האדם שהשיג תחיה רוחנית.
כל אחד מאיתנו הוא נוכחות האל בחיים. האל הוא החיים וכל דבר בחיים ... הוא העולם, המציאות האמתית של כל אחד מאיתנו. כשזה מושג בהכרה אז ניתן לומר : "אני הנני התחייה והחיים". כאן כל אחד מאיתנו אשר משיג שהוא אנרגיית המקור לוקח לעצמו את מימוש הצלם והדמות של האני האלוהי, כדי לתפקד בתודעת המקור בחיים עצמם כאני מאוחד, שהנו ער לאחדות החיים כעצמי אחד שאין עוד מלבדו.
כולנו אחד
באחדות עם האל אנחנו כמו כמו גל באוקינוס החיים, או כמו ענף מעץ החיים שטומן בחובו את הזרע של כל העץ. כבני אנוש מעולם לא הבנו עובדה עמוקה זאת. אף אחד מאיתנו אינו ישות נפרדת, או בעל מציאות נפרדת ופרטית. אין דבר ולא קיימת מציאות מלבד מציאות העצמי השלם שלנו. רק האל ישנו. נוכח ופעיל דרך עוצמת היקום דרך אני האחד ומאוחד. ה 'אני' הזה הוא אתה ... ואני. כל אחד מאיתנו הוא המקור בפעולה בשותפות והסכמה עם כל החיים, כאשר אנו משיגים זאת בהכרת הנשמה שחזרה הביתה.
אנחנו החצנה של ההכרה האלוהית בעולם הצורה. עם זאת, אנחנו לא יכולים ליצור עם סמכות אלוהית, כל עוד אנחנו לא מודעים למהות ההוויה שהננו. אנחנו חייבים להבין שאנחנו לא יצורים "אנושיים" ולכן עלינו להשיג את ההכרה של מי שאנחנו, הוויה אלוהית אחת החווה את החיים המגוונים כמו שזה נועד להיות מבראשית.
כאשר אנו מבינים שאנחנו היבט של ההכרה האלוהית כנשמה אלוהית, אנחנו ממקמים את האמונה ביכולת היצירה של ההכרה האלוהית. בידיעה שאנחנו מפעילים אינדיבידואליים של עיקרון העוצמה היצירתית. כאן אנו לא חושבים שיש לנו מציאות פרטית משל עצמנו. להבין זאת לעומק ולתפקד במודעות זו, משמעו לתפקד ב'הכרה האלוהית'.
גוף האל בבריאה, הוא אורגניזם מנטלי אוניברסלי -
בבריאה כל דבר גלוי בחוץ הוא "תוצאה" ; והנו משהו שנובע מסיבה. סיבה ותוצאה אינם דברים נפרדים; הם אחד ואותו דבר. "תוצאה נגלית", באה מ"סיבה לא גלויה". לכן אנחנו מסתכלים על העולם של "תוצאות נגלות" אבל לא רואים את "הסיבה" לזה. לכל 'דבר' חי יש סיבה משותפת בתכלית שנתן לו המקור שלו. כך זה בכל צמח, כל ציפור, כל חיה, כל אדם.
כוכב הלכת הזה לא שיחק שום תפקיד בהפיכתו לכוכב לכת. כל "דבר" הוא ביטוי נגלה של שכל אוניברסלי ענקי. היקום הוא תופעה מנטלית. הגוף האוניברסלי הזה הוא אורגניזם "מנטלי" בלתי נראה אשר פועל בהתאם לשכל מוחלט שהנו בעל חוקים בלתי הפיכים !
ההכרה האלוהית פועלת על פי עקרון יצירתי מוחלט שניתן להסביר בצורה הטובה ביותר כעקרון 'אבא-אמא': התודעה היא היבט האב ואינטליגנציה יצירתית תבונית הנה היבט האם. האינטליגנציה התבונית היא כל יכולה ומטרתה היחידה היא לתת את קיום ההוויה לכל מה שנגזר מהתודעה האוניברסלית ולכל דבר שהתודעה מאמינה לו. שני ההיבטים של אבא-אימא נמצאים באדם כבן-בת. זוהי המשפחה האלוהית במציאות האמתית.
הסיבה לקיום החיים קיימת תמיד בתודעה. זו התודעה שאומרת "אני הנני". כשאתה אומר "אני", אתה אותה תודעה אחת שמדברת וכאשר "אתה" חושב, הנך אותה תודעה אחת שחושבת.
שום דבר לא נוצר ללא הכוונה מודעת-
"הגוף המנטלי האוניברסלי" הוא הגורם וגם התוצאה. "גוף מנטלי" גבוה זה הנו מישור הכרה שנמצא גם באדם כגוף התודעה של העצמי הגבוה. הוא מניב רעיונות כדי לממש תבניות מחשבה וליצור. זה מה שמכונה "בית אוצר אלוהי". כך כל "דבר" שנוצר מתבניות המחשבה האוניברסלית הזאת הוא "שכל אלוהי" אחד שמפגין את עצמיותו ככל "דבר", ואין שום דבר שאפשר באמת לבטא אלא רק מה שהוא רעיון שנבע מהשכל האלוהי.
אם כן, הבה נתחיל להסתכל על דברים מבפנים, מעולם הסיבה. נתחיל לחשוב על עצמנו כשכל אוניברסלי; יצירתי. ההכרה האוניברסלית רוטטת חיוניות מתמדת על ידי קרניים המייצרות חיים ממקור נצחי, מושלם לגמרי מכל הבחינות, שתכונותיו: חיים, תודעה, תבונה, אור, אנרגיה, אהבה והיא מנוהלת על ידי חוקים בלתי משתנים ונצחיים, וכך הבריאה כולה מתפקדת באופן מושלם.
יצירת ההכרה האלוהית. על פי עיקרון יצירתי קבוע; מסוגלת "להיות" מה שהיא "רואה" דרך השכל האלוהי. כך גם אנו יכולים ליצור כל דבר, כי כל אחד מאתנו הוא ביטוי של ההכרה האוניברסלית והעוצמה התבונית שלה
נמצאת בתוכנו.
זאת לא היה הכוונה האלוהית שאנחנו נהיה רק "אדם ארצי "- מהו האדם באמת ?
העולם לא הצליח להבין באמת מהי צורת ההוויה שמכונה 'אדם'. אל ואדם הם אותו דבר. אלוהים הוא המקור והאדם הוא המקור בהתגלמות. האדם הוא האורגניזם היחיד על פני כדור הארץ שבו ובאמצעותו המקור יכול לתפקד כמקור בעולם הצורה. האדם האלוהי הוא בעל הכרה אוניברסלית שהתגלמה כבן אלוהי אחד - יקום שלם והאל הבורא הוא האני האוניברסלי החווה את היקום דרך הכרת האדם המודע לאלוהותו. לכן הם אחד וזהים בתודעת אחדות.
בן האנוש אינו מודע בחיים שהוא חווה, שהוא נברא בצלם אלוהי כמהות המקור הלא מוגבל והנצחי. אנחנו נוצרנו להיות כמו המקור בפעולה ...לתפקד כבן אלוהי הנמצא בהכרה של עצמי אלוהי אחד, ביטוי יצירתי, בורא נצחי מודע.
יש להבין את האינות שיש "בעצמי החיצוני" שהמין האנושי המציא. זה קורה בתחייה הרוחנית. היא כמו 'התעוררות משינה' ... כמו לצאת החוצה מהחושך אל האור ולראות נכון. זה נקרא "פקיחת עיניים" או "תחיית המתים". אז אתה "רואה" את האמת האלוהית של אחדות ההוויה לפניך בשלמותה. אחדות ההוויה מודגמת בצורה הטובה ביותר על ידי אנלוגיה של גל מהאוקיינוס. לגלים אין שום הפרדה מהאוקיינוס, הגלים הם האוקיינוס בתנועה. כך זה נחווה בהתעוררות לאמת.
"אדם" (כל גבר וכל אישה), הוא זרם מהחיים שהאל מפגין כהתממשותו בבריאה. אלוהים הוא לא רק כל יכול, הוא יחיד, והוא הסך הכולל של כל יצור חי ביקום, והנו הנוכחות היחידה שיש ביקום, הכוליות של בריאה מאוחדת כגוף אוניברסלי אחד בעל הכרה אחת.
האדם שאנו מאמינים שהוא אנחנו כזהות אנושית החי בגוף מתכלה לא קיים באמת ! רק המקור (האני שהנו הצלם והדמות) בתוכנו, קיים באמת והוא בורא היקום שיצר אותו כזרע שנמצא בליבת ההוויה באדם עם המהות שלו שהנה עצמיות מאוחדת אחת של כל החיים שנבראו. כך שאין אף אחד מלבד האל. רק הוא לבדו קיים באמת.
בהשגת האמת בהכרה ערה שהבורא (האב ; הסיבה) והבריאה (הבן ; התוצאה) הנם אחד ניתן לומר : "אני ואבי האלוהי הננו אחד !". השגת ההכרה האלוהית שאני כמיקרוקוסמוס הוא הבורא בבריאה והכל הנו אחד, הנה הלידה מחדש לרוח ומשמעותה גאולה ותחיית התודעה במעבר ממצב הכרה אנושי לאלוהי.
"האל", כבורא הוא תודעה יצירתית במציאות אוניברסלית בעלת חוקים מוחלטים. בן האנוש ' התופש את עצמו כאדם' אינדיבידואלי נפרד לא חווה "מציאות אמתית". לאדם כגוף בשר ודם אין שום ישות. הוא נתפש כדימוי מופרד בעיניים חיצוניות, נפרד מהמקור שלו ומאחרים בעוד השכל האלוהי מזהה את עצמיותו כאחת עם כל דבר שיש ואומר: "אני הנני אהיה אשר אהיה".
כל אדם וכל נברא הוא מהות האל בהתגלמות, בעוד אנחנו חושבים שאנחנו נפרדים מהמקור שלנו. זה הזמן להתעורר לאמת זאת. האדם הוא תודעה יצירתית המבטא יצירה באופן ממשי ואמתי רק דרך הכרה אחת, ההכרה האוניברסלית !
כל אחד הוא בעל תודעה המממשת לפי החוק: "איך שאתה חושב, כך הוא !" בין אם זה בממד של חלום או מציאות אמתית. על הנשמה לתפוש מקום בחיים ולאפשר לאישיות הזמנית של בן-התמותה "להיכנע" להנהגת העצמי האלוהי ו"להיוולד מחדש". זו התכלית של כל חלקי הנשמה. אנחנו חייבים להבין כי האני האמתי הוא אלוהי והוא פנימי...וזה שהאמנו שהנו מי שאנחנו בחיים אלה, אינו אלא אשליה או טעות שנבנתה בהכרה ממה שלימדו אותנו לחשוב בעולם החיצוני דרך מערכת חשיבה אנושית.
כעת אנחנו חייבים להתרכז במדיטציה וליצור חיבור עם העצמי הפנימי שיוכל להתבטא כעולם מואר ולהתגלות כך. בחיפוש שלנו כדי להשיג את האמת ולהתייצב בה לגמרי, מדיטציה ותרגול ההכרה המבוססת על אמת אלוהית הופכת לכלי יקר בהשגת המודעות שלנו כהכרה אלוהית שחווה את החיים האוניברסליים.
מה שמוצע לנו בנתיב הרוחני הוא-
לעשות אימון יומיומי בחיים למשיכת האור לכלי האנושי שלנו ; הפיזי, הרגשי, המנטלי והרוחני עד להשגת תחיית ההכרה המוארת של תודעת העצמי האלוהי. בדרך להשגת תודעת-אל, נקרא מאמרים המבהירים מה היא מציאות אמתית ומה אינו אמתי ואינו מציאותי. נתבונן במשפטי מפתח, נעשה מדיטציות והצהרות כדי להשתחרר ממה שאינו אמתי וכדי להפנים את האמת האלוהית על מי שאנחנו באמת כהוויה יצירתית אחת, החווה את כל זרמי החיים דרך הכרת עצמי אוניברסלי אחד. אלה כלים שמביאים עם אור החסד האלוהי את כל מה שנדרש לדעת, על מנת לעשות תזוזה ממצב ההכרה הנוכחי (האנושי) אל תוך ההכרה של העצמי הגבוה (האלוהי) ולהתייצב בה במודעות ערה.
