קבל בברכה את האמת האלוהית המרפאת :
העצמה של האל היא שלך
כשאתה משיג תחייה מחדש של ההכרה והגוף -
כאשר אתה מקבל את האמת על המורשת האלוהית שלך ואומר: "אני הנני כמו שהאל ברא אותי", אתה מתחבר למציאות האמתית של היקום. אדם לא מודע לאלוהותו נמצא בהכרה שמקבלת שהעולם הוא מציאות של פחד ורוע, צער ומוות.
כאשר אתה שומר על הכרה בהירה, אתה לא מושך פחד או צער ואומללות. אם זה לא כך, אתה זקוק לתיקון ההכרה. לרפא אותה כדי לתת לה חזון חדש ומושלם שיירפא אותך מכל טעות שנעשתה בזמן או מקום כלשהו.
זה מספיק אם תרפא את העבר. אז העתיד משתחרר. עליך להיות בהכרה שאומרת שאם הנך כמו שהאל יצר אותך, אז אינך נפרד בהכרה שלך משלו. ואין נפרדות בין הכרתך והכרה של אחרים. ישנה בך רק אחדות ההוויה. כאשר אתה מקבל זאת בהסכמה זה מצב הפוך ממה שהאמנת שהעולם שאתה רואה בעיני הגוף מבוסס עליו.
עולם כזה לא יכול להתקיים ביקום של האל , משום שהוא מכחיש את שלמות הבריאה האלוהית. בכל רגע עליך לבחור דרך חוק הבחירה החופשית בין הכחשת אהבת האל לבריאתו לבין קבלת אהבת האל לבריאה. כאשר אתה מזדהה עם גופך האנושי אתה לא מכיר באהבת האל חסרת הצורה. אבל כאשר אתה משחרר את עצמך מהזהות הכוזבת שיצרת לגבי מה שאמתי, אתה משיג שמחה ללא מילים ושלווה שלא ניתנת להפרעה.
זוהי ברירה קטנה לבחור בה, אבל אם פחד עולה בך, אתה לא מקבל אמת זאת בקלות. לכן אתה מקבל עזרה והדרכה מהאור בכל מיני צורות ואז אתה מסוגל לשחרר רעיונות כוזבים ולהתחזק בכוח הפנימי שלך עם המציאות האמתית שנוכחת תמיד. היום הישאר בהיזכרות שאתה תמיד נשאר כמו שהאל ברא אותך. כך המסע שלך הביתה נעשה מואץ !
כל יום עליך לבדוק ולקבל את זרימת ההכרה, לא דרך התנגדות אליה, אלא דרך הרגעתה ברגע הנוכחי. זה מביא להאטת המירוץ של ההכרה והיא נרגעת. כך אתה משחרר כל מתח פנימי שצברת. עליך לוותר על הצורך לקבוע לוח זמנים להשגת תוצאות. כך אתה מפתח סבלנות. הכרה שקטה, שנחה בעכשיו, שמוכנה ופתוחה לקבל אמת אלוהית.
אמת אלוהית לא יכולה להיכנס אם ההכרה עסוקה ומונעת על ידי הפרעה, או מלאה ברעיונות ומטרות משלה. בהכרה כזאת אין מספיק מקום לקבל בברכה אמת, כי פעילות ההכרה האנושית מעוניינת רק בעצמה בצרכיה ורצונותיה. כל אימון רוחני שתעשה מוביל אותך להרגעת ההכרה, וזה התנאי שבו אמת יכולה להיות מושגת.
חוסר סליחה מתנגד להכרה רגועה. הוא אחוז בשליטת האגו ואתה עסוק בשפיטת האחר ובהצדקת עצמך. לכן באימון שלך להרגעת ההכרה אתה מאפשר לסליחה אמתית להתקבל. חוסר סליחה שומר עליך ממוקד באשליות של האגו וכאשר אתה מקבל את האמת האלוהית עם הכרה רגועה, האור של האמת מבטל את החשיכה שיש בחוסר סליחה.
כאשר אשליית הנפרדות נעלמת, אין על מה לסלוח. אז מתגלה הכרה שהאמת מביאה לך והיא מובילה אותך בשמחה הביתה. היום הקדש את עצמך לשמור על הכרה בהירה בכל מצב ועשייה שלך כדי שתוכל להביא את האור שלך לראות את כל מה שהנו אמתי, מעבר למה שנגלה כאשליה.
תחייה מחדש של ההכרה והגוף -
אנחנו נולדים לתוך העולם האנושי הזה "יצורים פיזיים", עם היכולת לשנות צורה פיזית לתוך צורה רוחנית (גוף אור), על ידי ההכרה האלוהית שלנו. אבל קודם ... אנחנו חייבים להיוולד שוב לרוח ! - אנחנו חייבים להמית את העצמי הכוזב, המוגבל, החי בתפישת נפרדות עם זהות שגויה אותה טיפחנו דרך האגו. אנחנו יכולים להשיג את השינוי הזה כאשר אנו מבינים כי האני האמתי בתוכנו הוא האב האלוהי שרוצה להיות בביטוי, כאל חי !
הצורך בלידה רוחנית-
ללא תחיה רוחנית אי אפשר להשיג מימוש אלוהי - כאשר אדם משיג את תודעת האל, הוא לא צריך למות, אבל ללא תחיה רוחנית, לא ניתן להשיג את זה ! האני הפרטי (שהנו אשליה) חייב להתבטל לפני האני האוניברסלי . רק כך ניתן לקום לתחייה בהכרה ולפקוח עיניים לאמת האוניברסלית. בנתיב המיסטי תהליך זה מכונה "צליבת העצמי הנמוך".
העצמי החיצוני הזמני שאימצנו לנו כזהות חייב "להיצלב" לפני תחיית האני האוניברסלי. רק אז ניתן להיות בהכרת אחדות בחיים עצמם. רק באיפוס ההכרה האנושית הטרנספורמציה יכולה להתרחש. אז "תודעת העצמי האלוהי" ומודעות לאינטליגנציה של האור שהנה "החומר" של הגוף החדש שגורמים לשינוי צורה, לגוף אור שהנו הכלי המקורי של הצלם והדמות האלוהיים. שינוי להכרה מוארת אינו יכול להתקיים ללא הענקת אור התבונה היוצרת לכל המערכת שבונה כלי של אור וזה מתאפשר כאשר ניצוץ הנשמה במרכז ההוויה נפתח להיות להבה פנימית כשמש רבת פאר, ביטוי ההיבט האלוהי המשותף של האב- האם - הבן בבריאה.
אתה הופך להיות מודע לכך שאתה והאל הם אחד בהכרה ובלב -
בהכרה המוארת מה שמשתנה הוא היחס שלך לחיים... בהשגת החניכה של ההתקדשות באור כל החיים נעשים מקודשים בהכרה שלך. מזוהים בחוויה הפנימית כאני נרחב ומושלם בביטוי דרך כל הברואים והבריאה. הזריחה בבוקר, השקיעה, יופיו של הטבע יישארו זהים, רק שתתחיל לראות דברים מנקודת מבט אחרת. תתחיל להבין את האינות שיש לעצמי החיצוני ; המודעות שלך לאחדותך עם האל והבריאה, מתחילה להתרחב יותר. "מודעות" זו היא התקדמות התודעה; הרחבתה.
לעולם לא נוכל לפתח תודעה של אחדות מבלי לבחור לחיות בזהות של 'אני הנני כל מה שיש'. כי הזהות האמתית של כל "אדם" שנולד אי פעם היא "צלם האב האלוהי " מהות שמגולמת כבן אחד ; בריאה אחת. אז אתה מתחיל להסתכל על הסובבים אותך באור אחר. אתה לא תתייחס אליהם אחרת רק בגלל שאלוהים ציווה כך, אלא כי אתה יודע שגם הם אלוהיים כמוך, שווים כמוך וזהים לך ואתם אחד בהכרה המשותפת לכם , ההכרה האלוהית !
