לחוש באמת את היקום

לחוש את הגוף -

האמונות שאנו מחזיקים על הגוף מהוות את תחושת הגוף שלנו. האמת על "גוף" היא משהו שונה לחלוטין מהמושגים שלנו לגביו. הגוף עצמו מושלם. הוא אלמותי ונצחי כמו נשמה, או אלוהים, שהוא האנרגיה והעיקרון האלוהי של הגוף.

גופך - נראה דרך האמונות הקולקטיביות של העולם החומרי- כנולד, מתבגר, מזדקן ומת. גוף זה כאשר הוא מוכר באופן רוחני, הוא עצם הופעתו של חומר-הנשמה, חומר הנוצר מהרוח ; ישות נצחית. גוף זה לא פונקציונלי ולא אורגני. מה שמופיע לנו כתפקוד של איברים הם המושגים השגויים המוגבלים והסופיים שלנו לגבי פעילות ההכרה התופשת גוף רוחני או תוצר מהיווצרות רוחנית.

כל עוד אנו מחזיקים בתפישה חומרית של גוף, נצטרך לדאוג לו - אנו נדאג לו ונמצא בו כאב וגם הנאה. כאשר אנו ממשיכים להרים את מושג הגוף שלנו בהכרה ונקבל את ההבנה של מהו גופנו באמת, אז נמצא פחות ופחות כאב או הנאה ממנו עד שנגיע למצב התודעה בו אנו תופשים את הגוף רק ככלי רכב לנשמה או כלי ביטוי.

כל הצעה של אי נוחות או חוסר הרמוניה שמגיעה מהגוף חייבת להיפגש באופן מיידי עם הבנה של טבעו האמתי של הגוף כרוחני. רק כאשר אנו מבינים שטעויות של חוש קיימות רק כהצעה של חוש כוזב, אנו יכולים למצוא חופש מכאבי הגוף או תענוגי הגוף ששולטים בנו. בנתיב הרוחני של אמת אלוהית, אנחנו אף פעם לא מתקנים את הגוף, או מה שנקרא איברים או תפקודים שלו. אנו מתקנים את המושג השגוי בתפישה או את תחושות הגוף הכוזבות.

כל מה שאמרנו כאן על גוף נכון באותה מידה לגבי עסקים, בית, ביטחון, עושר.

"המלכות שלי אינה מהעולם הזה" -

אין שום דבר אלוהי, או מציאות אלוהית, בעולם הזה שאנו רואים, שומעים, טועמים, נוגעים או מריחים. אדם מעולם זה אינו חלק מאלוהים, מכיוון שאלוהים או מלכותו אינם מהעולם הזה. היו סמוכים ובטוחים שאם אלוהים היה בסצנה העולמית הזו, אז לא היו מלחמות, תאונות, מחלות או מקרי מוות. אלוהים, הוא הכוח האינסופי והנצחי של הטוב המוחלט, המסוגל לשמור על הרמוניה ונצחיות בבריאה שלו. ב"מלכות של האל ", ממלכת הרוח והאמת, אין טעויות, מאבקים או תבוסות.

ריפוי דרך אמונה במשהו חיצוני -

תפילות המועדות לצורך ריפוי, שיפור או סיוע לאנשים או לתנאים של היקום הפיזי, אינן מגיעות רחוק יותר מהאמונה של בן האנוש ומביאות רק את תוצאות האמונה שלו. כל השפעה מועילה מתפילות כאלה אינן מהאינטליגנציה האוניברסלית והחיים, אלא הן תוצאה של אמונה מוגשמת. כמו כן, טיפול מטפיזי, שמבקש לשנות את הסצנה האנושית, יכול רק להביא את פרי הביטחון המוטל בטיפול - או אמונה בזה או במטפל, או אמונה באלוהים אליו מופנית התפילה.

האל באדם הוא המציאות האלוהית של ההוויה האינדיבידואלית-

כדי להיעזר בהנהגה ההרמונית של עיקרון זה, יש צורך לעזוב את כל מחשבות האישיות -האנושית והתניות אנושיות; לוותר על כל רצון לשפר את האנושיות ולתת לעצמי הפנימי להתגלות בשקט כהרמוניה, השלמות והשמחה של ההוויה האמתית.

הטוב הרוחני אינו מורכב מתנאים חומריים יותר או טובים יותר. שום כמות של בריאות או עושר גופני מוגברים אינה יכולה להעיד על שלטון רוח או אמת. אנו מתרוממים מעל ראיות חושיות למצוא את המישור הממשי.

כוח הנשמה - זה שאליו אנו פונים בתוך עצמנו - מביא למה שנראה כבריאות, הרמוניה ועושר, אך אלה אינם זהים למה שמושג באמצעות ניסיונות לשפר את האנושי. ההרמוניה במצבים שלנו הנובעת מהקשר שלנו עם העצמי הפנימי או הנשמה שלנו היא ביטוי של "רוח", "חיים"; ו"הדברים הנוספים" המגיעים באופן טבעי ממישור החומר האמתי. לעומת החוש הסופי בבן האנוש הרואה את המציאות הרוחנית, כחוש חומרי אובייקטיבי, או דימויים של "דברים" ו"אנשים".

הרמוניה רוחנית לא מושגת על ידי חיפוש בחוץ אחר אנשים, דברים או מצבים, אלא על ידי כך שלא מביאים מיקוד במחשבה על כל אלה ומחפשים קשר רק עם אור המציאות האלוהית שבפנים.

http://theunofficialinfiniteway.com מקור חופשי

מאמרים מורחבים בעברית

בקישור

---