לשפר אנושיות, או להתרומם מהפנוט העולם לממד גבוה יותר
Updated: Jun 3
מה הבחירה שלך ? האם אתה פונה לעוצמה שתשפר את המצב האנושי, או בוחר בעזיבת המצב האנושי ? בעזיבת המצב האנושי אתה חוצה את הצעיף אל תוך היקום הרוחני שנקרא "מלכות האל"
המטרה כאן היא חיפוש אחר מודעות נכונה. זאת הסיבה שבתפילה, מדיטציה או טיפול במישהו, לעולם אינך מרשה לבעיית המטופל לבוא למחשבה שלך כבעיה. כאשר מישהו בא אליך עם בעיה, אתה כמרפא רוחני אינך נותן לזה תשומת לב ומתמקד בבעיה.
זה משום שאתה מבין שמה שמסופר כאן, זה ביטוי של עולם האשליה האנושי. לכן גם לא תשאל אותו אם זה משתפר, כי הוא עדיין יספר לך מה קורה בעולם זה שבו התגלתה בעיה.
הגישה הנכונה בחיים צריכה להיות כזאת ;
אם מישהו מספר שהוא החלים , אתה תחוש הכרת תודה רק בגלל שהיה לך איזה "הבזק מהממלכה הרוחנית" וזה הביא לאדם זה חוויה של חסד.
כעת הוא חווה משהו מההרמוניה של הטבע הרוחני שיש בהכרה האחת המשותפת לשניכם. לכן, כאשר מישהו בא עם סיפור של הפרעה, אתה לוקח זאת כהיפנוטיות של החושים שלו. לא במובן אישי אלא כהיפנוטיות כללית של הכרת האנושות.
אתה שוכח ממנו ומהסיפור החיצוני ונכנס פנימה למרכז האלוהי שלך. זוכר שהאני האלוהי, ניצב בפתח הדלת ואתה דופק. אתה פונה פנימה ואומר לעצמי הגבוה: " דבר אלי ".
אתה פותח אוזן פנימית, מוכן לקבל את המילה האלוהית. גם אם היא לא נשמעת, אתה תדע ללא מילים. עבורך זהו סוף הטיפול, או התפילה או המדיטציה.
כאשר אתה פונה מההופעה הנגלית, פונה פנימה ומחפש את האור האלוהי, את המילה האלוהית, אתה בתודעה רוחנית.
כאשר אתה במצב תודעה זה ואתה קולט את הזוהר של מלכות-האל, זה אומר שכל מחסור סופק ומחלה נעלמה, או שאושר נכנס הביתה, או שהייתה פרידה. אבל כל זה בא בהרמוניה לחייך.
כאן אין עליך להודות על הריפוי, אלא רק להודות שמלכות האל השיגה הכרה על פני האדמה ! עליך להודות שהגיע אליך נצנוץ אור מהממד הרוחני של הנשמה, שם ישנם הרמוניה, חסד, עושר, צדק ורחמים.
לשלמות רוחנית אין קשר לחומר, לגוף פיזי, לבית. צדק אלוהי נמצא רק ב"מלכות האל" ; מישור הרוח; זהו עולם לגמרי אחר.
הכר בכך שכל העוצמות השליליות הן חסרות עוצמה
בני אדם ניצבים בפני אמונה בשני כוחות נפרדים גם במודע וגם בלא מודע ומפתחים פחדים ממחלות, חוסר מכל סוג, תאונות, סמים או מלחמות.
אין רגע שההכרה האנושית לא מתעסקת בשני כוחות אפשריים שיתגלו בחיים, הטוב והרע. והכרה זאת מאומנת להישמר מעוצמה שלילית בכל צורה.
אדם לא מוגדר מואר רוחנית, אלא רק ביחס להשגה שלו שכל העוצמות השליליות הן חסרות עוצמה. מי שמאמין באל שהורס אויבים, או מבטל מחלות, אינו מואר.
הארה היא רק בהשגה שהאל נוכח-בכל ויכול-כל דרך התודעה שמכירה שאין עוצמה חוץ מעוצמת האל. השגת הכרה זאת מבססת הארה.
כל ההפרעות שנוצרו הן באות מתודעה המונית שמתבטאת בהכרה האנושית. כל אחד צריך להגן על עצמו מפני המחשבה שהוא בעל עצמיות נפרדת מהאל.
שהפעילות שלו נפרדת מהאל. עליו להשתחרר מתודעת ההמון הלא-אלוהית שמאפשרת חשיבה שגויה דרך אמונות מסוימות.
כל התפישה החומרית וההישענות על חומר כשגשוג צריכה להשתנות לחשיבה שעושר נמצא רק באלוהות שלך.
חניך הרוח הרציני מודע לכך שהיום שלו מלא בהרמוניה בכל רגע רק על ידי הארת ההכרה. לכן הוא שוהה כל יום במדיטציה להשגת ההכרה של הנוכחות הנוכחת בכל, יודעת-כל ויכולת-כל.
זוהי הכרה בחסד האלוהי שנמצא בתוכו, שמונע כל הפרעה מלקרות מחר או בעוד שנה. כאשר מישהו בא אליו בבקשת עזרה, הוא עוזב את המצב ואת זה שמבקש עזרה.
דרך ההכרה שלו הוא פונה פנימה לתוך "מלכות האל" כדי לתת לאמת להביא לחופש שיזרום למציאות.
כך כל אחד מאתנו צריך להתייחס לכל מה שמופיע בחיינו האנושיים, שנגלה כאירוניה ואשליה היפנוטית שהנה ולא כלום באמת.
נוכחות האני האלוהי משחררת דרכה ברכות, הרמוניה, ריפוי ושפע עבור אלה שהופיעו בהכרה שלו. זוהי דרכו של המרפא הרוחני.
הוא מאפשר לזרימה מלאת שמחה של אנרגיה רוחנית לבוא מתוך המלכות הפנימית שבתוכו, שמברכת כל מי שנגע באור התודעה שלו.
מורה או מטפל רוחני לא נוקט בהתעניינות במי שבא אליו ללמוד או לקבל עזרה. הוא לא בוחר בדעה כלשהי על האחר. הוא תמיד מתייחס אליו באחדות.
זוהי אחדות רוחנית, לא אנושית. כאשר אנשים באים אליו עם שאלות אישיות, הוא עונה תשובות לא-אישיות, ללא מעורבות בחייהם האישיים. או נתינת עצות אנושיות לגבי טיפול. הוא גם אינו מציע עזרה, אם לא ביקשו ממנו.
עולם בן-האנוש ; הוא מצב הכרה היפנוטי
הבסיס של האמת האלוהית הוא שהאל הנו תודעה ושכל היקום כולל האדם הנו תודעה זאת שמתבטאת בדמותו וצלמו, עם החומר , האיכות, האופי והטבע שלו בדיוק.
כל מה שנכון לגבי האל, נכון לגבי האדם והיקום
העולם שאתה רואה הנו מצב הכרה מהופנט, הכרה שמגיבה ופועלת כשהיא לא מבחינה בשום דבר חוץ מאשר באשליה שישנה בכל מיני צורות.
בבריאה האלוהית אין שום עוצמה הרסנית. העיקרון המרפא שיש באמת האלוהית הוא, שהאל הנו תודעה אוניברסלית אינסופית, המתגלה כצורה ומתבטאת כאדם פרטי והיקום.
זהו יקום רוחני המבוסס על אמת שישנה רק עוצמה אחת
כל מה שנתפש כשני כוחות מנוגדים יוצר היפנוטיות בתפישה דואלית שרואה וחווה צורות נפרדות ותפישה קוטבית. אם תבטל היפנוטיות זאת, אתה תראה את האדם איך שהוא באמת, ללא האשליה.
אז תראה את האל איך שהוא וכך גם את היקום. במצב זה של ביטול ההיפנוטיות של הכרתך אינך מקבל מחלה כלשהי, ומה שחשבת פעם כמחלה, נעלם.
אתה רואה הכול באור האמת שלו
באור זה ניתן לחוות אלמותיות, אינסופיות ונצחיות. ההיפנוטיות באדם היא כה חזקה שהוא רואה כוחות מנוגדים וקוטביות שמצטיירת לפעמים כטוב ולפעמים כרע.
האדם לא אחראי לראיית העולם הזה באופן אישי. הוא רק תוצר של ראיה גלובלית שהנה בעלת תפישה דואלית.
להאמין שההופעה הנגלית הנה מצב הפנוטי; מביא להשתחררות
לאחר שאתה מסכים לגמרי שהסיבה לבעיה שאתה חווה היא היפנוטיות של ההכרה ושבאמת זה לא קיים, אתה עוזב את זה ומשתחרר.
כאן עליך כמובן לדעת שהנך התודעה שמהווה את הסיבה לכל הבריאה, כולל כל מי שנמצא בה וכל הופעה נגלית של חומרנות גם אם היא טובה, היא מצב הפנוטי.
אז אינך מחפש להיפטר ממחלה, או מחוסר כלשהו, אלא רק מהאשליה של ההכרה, שהנה שורש הבעיה. לולא זה, אתה תיצור זאת שוב בצורות אחרות.
כאשר אתה משוכנע לגמרי שהשורש לבעיה הנו מצב ההכרה שלך, אז אתה משתחרר. הנקודה היא שאתה אחראי רק לעצמך.
עבודה עם האמת האלוהית משחררת אותך רק כשאתה יודע אותה עם התבונה הפנימית שלך. אמת זאת משותפת לך, לאל וליקום.
הטבע של האל הנו תודעה שנקראת אני הנני. לכן הטבע של האדם והיקום הוא אינסופי, כתודעה רוחנית שיוצרת כל דבר נגלה בבריאה.
עולם זה שהתגלה לנו הנו העולם של אדם וחווה שמאמינים בשני כוחות ; טוב ורע. זה התפתח להיפנוטיות כה חזקה שגם אם העולם מרפא מחלה אחת מיד עולה ומתגלה אחרת.
יום חייב לבוא, שבוא תכיר בכך שהעולם אינו אלא רק צורה של היפנוטיות שמציגה את עצמה באופן דואלי שחוזר על עצמו ומתעצם.
היה בעולם אבל לא מהעולם
אם אינך יכול להפריד את עצמך מהעולם, אתה תהיה חלק מהעולם. אי אפשר להשיג הארה ולהתעורר מהיפנוטיות העולם אם אתה שוכן בתוכה.
יגיע היום שבו תחליט להפריד את עצמך מחיי ההמון המהופנט החי חיים שאינם חוויה אמתית, מאמין בדואליות.
מי שבוחר לחיות באמת חייב אם כן לבחור בשני דברים לאמץ ;
1- הטבע של היקום הרוחני הנו תודעה שיוצרת צורה שמצטיירת
2- שטבע העולם החומרי הוא היפנוטי. האמת האלוהית היא שריפוי רוחני הנו בידיעה של טבע האל המושלם. טעות בראיית העולם הדואלי זה מצב של אשליה היפנוטית. לכן אין לשפר או לתקן טעות. אתה יודע רק שאתה והאל הנכם אחד בטבע ובאופי ולכן אתה אומר: "אני הנני נצחי, אני הנני אינסופי" !
כאשר אתה יודע בוודאות שהאל הנו תודעה אינסופית שלך ושל היקום, אז כל תפילה שלך זוהי התקשרות לעצמי הפנימי ללא חיפוש אחר משהו.
אלא אתה בא לשם עם הכרה יודעת של הטבע האינסופי של התודעה שלך כטבע הרמוני, אינסופי בהתגלמותו.
החומר ממנו עשוי העולם
האמת הבסיסית שתוכל לומר, היא: " אם אני אחד עם האל, אז יש לי כל מה שיש לאל". אינך יכול להיפטר מטעויות, אלא אם תיפטר מהאשליה.
אתה רק מכיר במה שהנו אשליה ויודע שטבע האל והבריאה שלו הנם אחד כמלכותו. ככל שאתה יותר עובד על אמת זאת, כך יותר נסים יקרו לך.
בהתחלה אתה מקבל אמת זאת בשכל. אתה חש שזה נכון. אתה עובד עם זה. אז אתה מתחיל לקבל תוצאות שמראות לך שאתה בדרך הנכונה.
כשאתה ממשיך בדרך זאת, התודעה שלך משתנה ממצב היפנוטי למצב שאתה אומר: " הייתי עיוור ועכשיו אני רואה". זוהי "מלכות האל".
כן, אינך צריך ללכת לאיזה מקום שנקרא מלכות האל. בוודאי לא למות בשביל זה. הגהינום נעשה לגן העדן כשהשתחררת מההיפנוטיות.
הכר בכל מה שתרצה לשנות כשקר של האמת
על היפנוטיות העולם אינך מתגבר. אינך נאבק עם זה ! אתה רק מכיר בזה כטעות ואז עוזב זאת. כך זה בכל דבר שגוי שאתה מזהה בעולם. הוא אינו מוליך אותך שולל יותר.
הוא מאבד את כוחו עליך. בגלל שהתודעה הנה רק אחת, אז זה שבא אליך לקבל עזרה בבעיה שלו, מתאחד עם ההכרה שלך והוא מתעורר גם להכיר שזה היה שקר.
הפשטות שיש באמת המרפאה
האמת האלוהית אומרת שהאל הנו תודעה אינסופית ושהאדם והיקום הנם מתודעה זאת שיצרה צורה והיא מתבטאת דרכם.
מכיון שהאל הנו רוח לא גשמית, אז האדם והיקום הנם לא גשמיים. מכיוון שלא ראית את האל בעיניך הפיזיות, גם לא ראית אדם או יקום בעיני התודעה של האל, עם החוש הפיזי של עיניך.
כל מה שאתה רואה הנה ראיה סופית שנובעת מאמונת האנושות בשני כוחות. ראיה מקוטבת זאת אינה הבריאה של האל. אלה הן רק תפישות בהכרה של בן-האנוש.
רק כאשר אתה נכנס למדיטציה ומקבל השראה ישירות מההכרה האלוהית שרוצה להתבטא כמציאות דרכך, זוהי היא הראיה הנכונה שתחווה.
האמת המרפאת איננה מסובכת. היא מבוססת רק על שני דברים:
שתי נקודות הן הבסיס עליו תבנה את חייך הרוחניים;
1- לדעת את הטבע של האל והבריאה
2- לדעת מה הטבע של טעות. מה שקשה לאדם זה להשיג הכרה זאת של אמת.
אתה נאבק בהתחלה כדי להשיג שזה שקר. כאשר אתה לא מפחד יותר מהמילים - פצצה אטומית, או מחלת סרטן, או שיתוק ואתה אומר: זה שקר ! אז אתה נמצא בתודעה מרפאה.
לעומת זאת, כל עוד אתה רוצה לשנות מצבים אלה ולעשות משהו כדי לתקן אותם או לשפר אותם, אתה בהכרה מהופנטת.
אכן הנתיב הרוחני הוא נתיב של מאבק פנימי, שמתרחש בתודעה שלך. זה לא מאבק בנוגע למה ששגוי בעולם. העולם לא שגוי. זו רק התפישה שלך על העולם שהנה שגויה.
אם אתה רואה שהעיר נשרפת, אז וודאי תרוץ לחפש מים לכבות את השריפה - הכר בזה כמצב היפנוטי….
עמוד יציב והכר בזה כהיפנוטי. אז - התבונן לראות מה קורה לתמונת העולם שלך…..
Comments