חוק הסליחה משחרר מאשליה

שחרור אשליות מההכרה מביא אותנו להיות מוארים. אשליה היא לחשוב שאנו נפרדים ושונים מהבורא שלנו ומהבריאה. אשליה היא לפחד מנזק או מחוסר כל שהוא. כאשר אנו מוותרים על אשליות אלה אז אנו יכולים לזכור את האיחוד עם הבורא ועם אחינו בני האדם והבריאה. אז מתאפשר להרגיש יותר את עצמת האל כשלנו. כך מחשבה על פגיעות וחוסר אונים מתפוגגת.

מתוך הבנה שאין מלבד אהבה שום דבר באמת אנו מקבלים שאף אחד לא יכול להזיק לנו או שאנו יכולים להזיק לו. אשמה נעלמת, כי אנחנו זוכרים את האהבה הבלתי משתנה שהנה המקור שלנו והעצמי שלנו.

כל זה בא מחוק הסליחה שהנו וויתור על אשליות שאמצנו וחיינו לפיהן עד שיצרנו את עולם החוויה של היום. סליחה הנה אהבה בפעולה. עלינו להבין שכל הזדהות עם מערכת החשיבה של האגו אינה מאפשרת להיזכר באהבה. אז נזק נראה שמתרחש בחיים ואבדן נראה אמתי.

כאשר אנו לוקחים את האמונות האלה לאור עם כוונה לשחרר אותן עם נכונות להיות מוארים, אז חזון גבוה יותר מתגלה להכרה. חזון שבו שום נזק לא מתרחש לאף אחד. כך אנו נושמים אנחת רווחה ומשחררים.

בתהליך השחרור ייתכן ונחווה אשליות בצורות נוספות, אבל נוכל יותר לזהות אותן כאשר ההכרה מתבהרת. בכל פעם כזאת ניקח את האשליה לאור האלוהי הנוכח בנו כדי שיתקן זאת. כך אנו מתקרבים עוד צעד להכרת האמת של מי אנחנו. האמת האלוהית שמתגלה בנתיב הרוח עוזרת לנו להבין שאנחנו יצרנו עולם זה כהקרנה של מחשבות, אמונות וזיכרונות שאנו מחזיקים בהכרה ורואים כעולם החוויה הנגלה בחוץ ובהתאם לכך אנו חיים.

מערכת אמונות של האגו התקבעה בהכרה האנושית שלנו כדבר היחיד שישנו ואתה אנו מנוהלים באופן אוטומטי. אם אנו מוכנים לוותר על הצמדות למחשבות שאין בהן אמת אלוהית, אז משמעות אמתית תוכל להיכנס להכרה ולתפוש מקום. אז אנו מסוגלים להיפתח לרעיון שהאל שהנו אהבה, הנו בכל ומעבר לכל צורה של נפרדות בה אנו מתבוננים בעולם שיצרנו. אנו מתקרבים דרך האמת לתפישה של מהות הדברים החבויה מאחורי האשליה הנגלית. לשם כך נאמר לעצמנו:

" מהיום הבחירה שלי היא לזכור לשחרר לאור כל אשליה שנגלית לי בהכרה כדי שאוכל להשתחרר. אני נותנ/ת לאשליות החשיכה ללכת כדי לקבל את האור ולראות נכון את עצמי ואת כל אחיי בני האדם. אני מקבל/ת בהכרת תודה את ההקלה והשמחה שאור האל מזמן לי תמיד.

אני בוחר/ת להתאמן בזיהוי כל אשליה בדיוק כפי שהיא, כהקרנה שבאה ממחשבות הנובעות ממערכת אמונה שגויה. מחוסר ידיעת האמת. הסכמה שלי לכך פותחת אותי יותר לשחרר את השליטה של המחשבות הללו של נפרדות ולהביא אותן לאור של נוכחות האל שבתוכי. זה התפקיד שלי כדי שאוכל להיות אור בעולם.

נכונות זאת שלי מסירה ממני כל תחושה של חולשה וחוסר אונים והאור הרוחני מסיר ממני כל מה שגורם לתחושה של פחד, אשמה, או כאב, דבר שמפנה יותר מקום לעצמת האל לבוא לשכון בי עם מודעות בהירה לעצמי המואר שלי. זה באמת מביא לשלוות נפש וכך זה יותר זה מחזק את שלוותי ומביא לי שמחה אמתית.

היום אני פונה לאור האלוהי ששוכן בי ואומר/ת:

"אני בוטח/ת באור שמראה לי את המשמעות האמתית של שחרור. האור נוכח בי תמיד ומראה לי את הדרך הנכונה. אני מתחברת לשלווה ומכירה באשליה זאת שאני מחזיקה ומוכנה לשחרר אותה. כאשר אני משחררת את אחיזת האשליה, יותר אור נכנס אליי פנימה. עצם הכרתי באשליה ונכונותי לשחרר אותה מההכרה, מביאה אליי יותר אור. אני בוטחת באור שמדריך אותי לגלות מהן אשליותיי ומשחרר אותי מהן. אני מודה לאור על ההקלה והשמחה שמביא לי השחרור "

מה הוא חוק הסליחה

ישנו חוק רוחני שמעט אנשים מודעים אליו. החוק הזה הוא חוק מבטל. זהו חוק שלוקח ממך נטל, צער, כעס, מרירות, עצבות ונותן לך בצורה עקיפה כתוצר לוואי,שקט נפשי, שלווה, נחת רוח, אהבה, חיבור לממד גבוה יותר. חוק זה הוא חוק הסליחה.

חוק הסליחה הוא חוק שמבטל את חוק הסיבה והתוצאה. מה שבמזרח קוראים לו "הקארמה".וההסבר הפשוט הוא זה-כל מה שלא סלחת עליו, עדיין קיים בתוכך. כל מה שאתה סולח עליו, אתה משחרר אותו, אתה נותן לו ללכת.

סליחה היא כמו שליחה. שליחה החוצה של מחסומים רגשיים, נטרול של אנרגיה שלילית. אנחנו יודעים שלפי חוק המשיכה דומה תמיד מושך דומה. האנרגיה שאתה רוטט בה, אותה אתה מושך לחייך.

מה שלא סלחת עליו, הוא משהו "שתקוע" בתוכך, רוטט... ולכן הוא מושך אליך אנרגיה דומה של תקיעות, של התנגדות, של כעס, של איחולים שליליים לאחר או לעצמך. כל מה שלא סלחת עליו, משמש כמגנט פנימי שמושך שליליות לחייך. זה מציית לחוק הסיבה והתוצאה- פגוע מושך פגיעות. כעס מושך כעסים. מרירות מושכת מרירות.

אם קיים בתוכך רגש שלילי כלפי מישהו או משהו, זאת סיבה. התוצאה היא שליחה נגדית של אותו סוג אנרגיה בחזרה אליך. מה שאתה משדר זה מה שחוזר אליך וזה קורה באופן לא מודע, מפני שלמרות שעל פני השטח כבר התקדמת בחייך. מתחת לפני השטח הכעס על מישהו או משהו עדיין חי וקיים ובועט.

(מתוך מאמר של אלכס זיו )